רומניה 2026: קווים לדמותה, דמותנו

רומניה 2026 קווים לדמותה, דמותנו.

ובאמת הדיוקן שאני מתחילה לשרטט הוא של רומניה הארץ, שאני חווה בעיניים וברגליים, אך אייה הרומנים אייה ?

ב- 2026 אתה מטייל עם Airbnb או Booking ומתכתב עד לפרטים הקטנים ביותר עם "המארחים" שלך, שבמציאות יכולים להיות חייזרים מהמאדים, את לעולם לא תדעי ...

במקסימום תפגשי בתפר את המנקה שתחייך חיוך מתנצל ואז תרוץ להתחיל את הניקיון, בעודך אוספת את מיטלטלייך וממהרת לעזוב, הס פן תעירי את שדי הרוויו הרע,

שהרי הכל קם ונופל על הביקורת האינטרנטית הזו של דמויות המספרות על החוויות שלהן, ה"פה לאוזן" החדש... ולי יש כל הזמן תחושת החמצה. כי רומני אחד אמיתי עוד לא ישב איתי לשיחה וסיפר לי על מולדתו וחיוו ובלי התבלין הסודי הזה, חסר הטעם והריח שאין לאף מקום אחר, ושאותו יודעים לתת רק אנשי המקום.

פה ושם אני מצליחה לקבל איזה רושם חייכני וידידותי ונוטה לסייע נגיד בסופר כשאני מבקשת כפית ליוגורט ולקופאית, מה לעשות, אין, הגבר לפניי, שהרגע שילם על שני בקבוקים של אלכוהול לא משובח, והשומר שאחראי שלא אצא בלי חשבונית, שניהם מסמנים לי: יש, יש, ומבקשים לקחת אותי לאן שיש, בחיוך גרוע-שיניים ומלא כוונה טובה, ובהתגייסות שנוגעת ללב, וכבר לא אכפת לי לאכול יוגורט באצבעות ואני מודה ויוצאת, אבל "השיכור המועד" לא מוותר וניגש אלי בחנייה, מגיש לי כפית באריזה חד פעמית ומפליג אל השקיעה בטנדר חבוט.

או האיש עם האנגלית הטובה על אם הדרך לכביש הדובים, שמספר לנו על הצינור שמביא מיים היישר מן ההרים והוא כאן בנחל מאחרי הבקתה לכי תשתי, תמלאי, הוא מחייך.

והיה איזה היפסטר צעיר עם זוגתו דוחף תינוקת בעגלה ומכריז We love you Israel!!! ואני בהודייה ממהרת להתחייב we love you more 😘

זו ארץ עם כפול תושבים מאיתנו ופי עשרה שטח משלנו, ורואים את זה בנוף. הרבה פחות שמלת בטון ומלט והרבה יותר יערות, שדות תירס וחמניות, אֲחָוִים - שזה צורת רבים של אחו, בהם מנשנשים עשב פרות שוורים סוסים וכבשים וכולם נראים בריאים כל כך, חסונים, דשנים, שאני מתנדנדת בין הרצון לתת להם ביס לבין צמחונות עכשיו !!

וכשעוברים בין כפרים או בתוך כפרים, למרות הפשטות, הכל נראה גם חגיגי ומושקע עם מבני הציבור והכנסיות במרכז, ועם עיטורים גאומטריים שעושים סדר ונחת לעין, ועציצים מטופחים להפליא, שמשמחים כל כניסה, מרפסת, ואפילו גשרון על נחל.

רומניה גדולה לא נגמרת ואנחנו רק בחלק אחד שלה, טרנסילבניה - אם תרצו גם מהירוק מאוד הזה - וההיסטוריה שלה עשירה ומורכבת; הם היו דאקים מכאן הדאצ'ייה כנראה, עד שרומי באה ראתה כבשה והשאירה להם מסורת של ג'לטו, אספרסו, כנסיות בארוקיות יפהפיות וגם הטביעה את זכרונה בשמם לעד. היא מדינה שחוברה לה יחדיו אחרי מלחמת עולם ראשונה בזכות היותה חלק מכוחות הברית, ואז עברה לזרועות הדב המוחצות של ברית המועצות אחרי מלחמת עולם שנייה, ונשארה שם עד לפירוק של האחרונה.

במדינה הזו, מסביר לנו חבר מקומי, המדינה היא המאפייה הכי חזקה ואף מאפיה אחרת לא מצליחה להתבסס. זה שריד מהיותה חלק מהגוש הקומוניסטי, פרק שאולי נדמה שהסתיים עם הדחתו של צ'אושסקו ועדיין יש לו שלוחות בכל מוסדות המדינה ודרכי התנהלותה, כי דיקטטורים, בניגוד לגרביים, מחליפים לאט והסירחון נשאר לדורי דורות.

אז נכון, רומניה יפה וזולה, כמו סטאשה מהשיר של רמי קליינשטיין שרק אני מכירה, אבל היא כבר לא ילדה חסרת אונים ואינה מוכרת את שירותיה לדיקטטורים, אז יש לה סיכוי להינצל אני חושבת, ואפילו די בטוחה, כי שוב, האנשים, האנשים, כאלו ידידותיים ומסייעים אחד לשני, ויושבים בחצרות הבתים המוסתרות מעין כל, מעשנים, שותים, ורוקדים לצלילי מוזיקה רומנית קופצנית בקטע טוב, כל המשפחה מקטן ועד גדול.

ועוצרים בכביש לשאול את השכן לאן הולך ומתעכבים איתו עד שיחליט שנכנס אתכם לרכב ולכי תדעי לאן :-)

וזו לדעתי התורה כולה על רגל אחת. הקהילתיות תנצח את השררה.

לחייך רומניה, אני מחכה לפעם הבאה .